בן רבקה ומימון. נולד ביום י"ד בסיוון תשל"ד (4.6.1974) באשדוד, בן חמישי למשפחה בת שישה ילדים. דוד היה קשור במיוחד לאמו, ובן טיפוחים של אחיו ואחיותיו הבוגרים. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "מוריה", בחטיבת הביניים בישיבה של "בני עקיבא" "נווה הרצוג" בניר גלים ובבית-הספר התיכון "מקיף א'" באשדוד, במסלול העיוני. דוד הצטיין בלימודיו ובלט במיוחד במקצועות הריאליים. היה נער נמרץ ותוסס, מלא חדוות חיים ושופע הומור ובכל מעשיו שאף לשלמות. דוד בלט באהבתו לאומנויות שונות, בהן עסק בזמנו הפנוי: גרפיקה ממוחשבת, ציור, נגרות ושרטוט. בנעוריו היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא", במסגרת זו הרבה להשתתף בפעולות חברה ולטייל ברחבי הארץ. בתקופה זו יצר קשרי חברות עם תמי. חברות אמיתית, שנמשכה ארבע שנים יפות. הוא סיים בהצלחה את המבדקים והמבחנים לקורס טיס, עבר את הגיבוש המיוחד וזומן לקורס טיס.
ביום 19.1.1993 גויס דוד לשירות חובה בצה"ל והחל במסלול של קורס טיס. לאחר חצי שנה הושעה דוד מן הקורס, במטרה שיחזור לאחר שנה להמשך המסלול. הוא נבחר לצאת לקורס חובשים קרביים ובהמשך נשלח לקורס קצינים, שבסיומו הוצב לשרת כקצין רפואה בחטיבת הנח"ל. דוד דבק בתפקידו המיוחד, שמטרתו היא הצלת חיים והעדיף להישאר בתפקידו הנוכחי ולא לחזור למסלול הטיס. הוא היה אחראי על כל החובשים בחטיבת הנח"ל, על האימונים, התרגילים ועל שמירת הכושר המבצעי של יחידה חשובה זו. לדברי מפקדיו ביחידה, בלט דוד בכושר מנהיגות גבוה וניחן ברמת חשיבה וניתוח גבוהים, גם במצבי לחץ. היתה לו יכולת ארגונית וניהולית גבוהה במיוחד. היה אחראי ומסור, ודבק תמיד במשימות.
ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995), נפל דוד בעת מילוי תפקידו, בפיגוע החבלני בצומת השרון-בית ליד. דוד היה בדרכו ליחידתו, כשנשמע הפיצוץ הראשון. הוא חש להגיש עזרה לנפגעים ואז אירע הפיצוץ השני, בו מצא דוד את מותו. דוד הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, שני אחים – יעקב ויצחק, ושלוש אחיות – רחל, ורד ואירית. בן עשרים ואחת היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
יום לאחר הפיגוע אמור היה דוד להרצות לפני קציני יחידת הנח"ל, בנושא "התנהגות חובשים בפיגוע המוני". להכנת הרצאה זו הקדיש דוד חשיבה רבה וריכז חומר מתאים מפיגועים קודמים בעפולה ובחדרה, קרא חומר מתועד רב והכין קלטת וידיאו להמחשת החומר בהרצאתו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "דוד נהרג, כאשר רץ לסייע לחבריו, אשר נפגעו בפיצוץ העז והקשה. התנהגותו של דוד ברגעיו האחרונים אפיינה את תכונותיו המיוחדות והטובות, רצונו העז לעזור ולסייע. …קצין חרוץ ומוכשר, מקצועי מאוד. היה אומר תמיד את הדברים שעל לבו ללא כחל וסרק."
מתוך מכתב שכתב דוד לאמו, כשהיה בקורס טיס: "אני ממש לא בטוח אם אני רוצה בכלל בטיס, כי זה בכלל לא מעניין אותי (בשלב זה בכל אופן). …הלוואי ויכולתי לדעת מה צופן העתיד! הייתי רוצה להיות כבר בן 22-21 ולראות מה יצא ממני".
בט"ז בשבט תשס"ג (ינואר 2003) העניק אלוף פיקוד המרכז לסגן דוד בן זינו ציון לשבח אישי, אשר נמסר למשפחתו, "על חירוף הנפש, מימוש ערך הרעות תוך סיכון עצמי, אומץ לב, גילוי תושיה והיותו מופת ודוגמא".